פסק-דין בתיק עב"ל 7285-10-10

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.     בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת איילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור גב' פליצ'ה פלד ומר יצחק תומר; ב"ל 09-07-4481), בו נדחתה תביעת המערער כנגד החלטת המוסד לשלול את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש מרץ 2008 (להלן - התקופה הרלבנטית).

2.     ביום 28.1.2009 הודיע פקיד התביעות של המשיב (להלן - המוסד) למערער על שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה האמורה, מן הנימוקים הבאים:

"...לפי הצהרתך מיום 15/1/09 הסתבר שבשימושך רכב מס' 7491019 לצרכים רפואיים שלך, על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני רופא המוסד, אין עדות לכך שיש צורך בשימוש ברכב לצרכים רפואיים. סעיף 9א(א), (ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 קובע כי מי שבבעלותו או בבעלות ילד הנמצא עימו רכב מנועי לא יהיה זכאי לגמלה...". כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי.

3.     בפסק דינו פירט בית הדין האזורי את העובדות הרלבטיות לתביעה שבפניו, כדלקמן: 

"אין מחלוקת כי לתובע בעלות על רכב מסוג קרייזלר אשר מספרו 7491019, רכב משנת ייצור 1996.

בתאריך 6/3/08 הגיש התובע תביעה לנתבע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. בטופס התביעה ציין התובע ברובריקה העוסקת ברכב כי - "רכב בבעלותי אך לא בשימוש". לשאלה האם הרכב נדרש לצרכים רפואיים שלו או של בני משפחתו ציין התובע בטופס התביעה את התשובה בחיוב והוסיף: "הרכב לא בשימוש בגלל שהפקדתי רישיונות לרשות התחבורה בכרמיאל - ראה אישור". התובע צרף לכתב התביעה אישור מרשות הרישוי לפיו רישיון הרכב הופקד בתאריך 13/3/06. התובע צרף לכתב התביעה אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה מיום 9/2/08, בגין הצתת רכב.

בתאריך 15/1/09 פנה הנתבע לתובע וביקש כי זה האחרון ימציא לו מסמכים בדבר השימוש ברכב לצרכים רפואיים. עקב זאת, שלח התובע בו ביום מכתב לנתבע בו ציין: "השתמשתי ברכב הנ"ל קרייזלר נאון 7491019 לצרכים רפואיים כל הזמן. עד היום. נא לבדוק שימוש ברכב לצרכים רפואיים".  

יצוין כי רופא הנתבע בדק אם יש להכיר בבעלות ברכב לצרכים רפואיים וקבע שבמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו אין עדות לכך שיש צורך בשימוש ברכב לצרכים רפואיים או שיש תוכנית טיפולית המצריכה שימוש ברכב לצרכים רפואיים.

בדיון שהתקיים ביום 30.12.09 הסביר התובע את מצבו של הרכב כדלקמן: "קניתי את הרכב הזה בזמנו ב-62,000 ש"ח. כעת שוויו 2,000 ש"ח. הוא שרוף וגרוטאה. אפשר להניע את הרכב. המצב של הרכב מבחוץ - הוא שרוף והזכוכית שבורה. השמשה הקדמית שבורה. הפנסים שבורים. המנוע שלו בסדר. כשבית הדין שואל אותי מדוע אינני מוכר את הרכב ולא מכרתי אותו מאז שהפקדתי את הרישיון, אני עונה שהיתה לי תאונת דרכים לפני 8-7 שנים, ואני גם סובל מכאבי גב וסכרת. מאז ומתמיד, 5 או 6 תביעות הגשתי, כל פעם ציינתי שיש לי רכב. אם היו אומרים לי מלכתחילה שהבעיה שבגינה אינני מקבל קצבת הבטחה, זה הרכב, הייתי מוכר אותו כבר אז. אני משאיר את הרכב עכשיו כי אולי הבן שלי יצטרך אותו ואז אקח כספים מאחי כדי להשתמש בו. גם אני אצטרך אותו בשביל צרכי הרפואיים". 

4.     יצויין, כי בחקירתו הנגדית השיב המערער על השאלה מדוע העדיף להפקיד את רשיונות הרכב ולא למכור או לתקן אותו, כי "עד היום לא הזיק לי הרכב שיהיה בבעלותי אם העלות שלו 1,000-2,000 ש"ח אז לא אכפת לי שהוא ישאר אצלי ואם אני אצליח לתקן אותו וירשו לי לתקן אותו, למה שאני אחפש רכב חדש שעולה 50,000 ש"ח, כיום אין ביכולתי לרכוש רכב."

5.     בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כי השאלה שעומדת לדיון בפניו היא האם יש לראות ברכבו של המערער גרוטאה, אשר לא ניתן לעשות בה כל שימוש או למוכרה, ומשכך אין בה כדי לשלול את הגמלה. בית הדין קבע, כי מעדותו של המערער לא  ניתן היה להתרשם כי הרכב במצב של גרוטאה, שכן אף המערער סבר שלאחר תיקוני פחחות, צבע והחלפת השימשה והפנסים הרכב יהיה כשיר לנסיעה, ועל פי עדותו, הוא אינו מוכר את הרכב אלא משאירו אצלו, על מנת שהוא או בנו יוכלו לעשות ברכב שימוש עתידי. משכך קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלום גמלת הבטחת הכנסה על אף הבעלות ברכב. בית הדין האזורי ציין, מבלי  לגרוע מקביעתו האמורה, כי לעניין המכתב מיום 15.1.09, הוא מקבל את גרסת המערער לפיה הוא לא התכוון לכך שהוא עשה שימוש ברכב, אלא התכוון לעתיד, דהיינו - כי אם יאושר לו על ידי רופא המוסד, בעתיד יעשה שימוש ברכב לצרכים רפואיים. עוד ציין בית הדין האזורי, כי  במקרה דנן לא מתקיים החריג המפורט בס' 9א(ג)5(א) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - החוק), לענין הפקדת רישיון הרכב, שכן המערער לא הוכיח שהוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי עקב מחלתו. לאור האמור דחה בית הדין האזורי את התביעה. מכאן הערעור שבפנינו.

ההליך בפנינו

6.     בערעורו טען המערער, כי במהלך הדיון בפני בית הדין האזורי, צומצמה המחלוקת בין הצדדים, בהסכמתם, רק לעניין השימוש ברכב, והאם הרכב ראוי לשימוש. בית הדין האזורי הורה למוסד להמציא אסמכתאות לפסקי דין העוסקים בשאלה האם עצם הבעלות על רכב מצדיקה שלילת הבטחת הכנסה, אולם המוסד לא צירף כל אסמכתא כזו, ומשכך לדידו השאלה שנותרה במחלוקת הינה שאלת השימוש ברכב. עוד טען המערער, כי הוכיח כי מדובר ברכב שהינו בגדר גרוטאה, שכן התיקונים שהיה עליו לבצע ברכב עלו פי כמה על שוויו למכירה. ההוכחה לכך היא שביום 11.8.2010 מכר המערער את רכבו כגרוטאה למקום שמתעסק בחלקי חילוף, וקיבל תמורתו 1,000 ש"ח בלבד. עוד טען המערער, כי החריג הקבוע בסעיף 9א(ג)5(א) לחוק אכן מתקיים בעניינו, משנקבעו לו 39% נכות רפואית, ויש לו החמרה במחלת הסכרת. לחילופין טען המערער, כי היה על בית הדין להורות על קיזוז שווי הרכב מגמלת הבטחת ההכנסה שהיה עליו לקבל, ולהורות על תשלום היתרה.

7.     בישיבת קדם הערעור חזר ב"כ המערער, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור, וביקש להדגיש כי אין מחלוקת שלא מדובר ברכב לצרכים רפואיים בתקופה הרלבנטית לתביעה. 

ב"כ המוסד טענה, כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, וכי משמדובר בבעלות על רכב, השאלה אינה האם נעשה שימוש קבוע ברכב, אלא האם ניתן היה להשתמש ברכב, נוכח מצבו. בענייננו טענה ב"כ המוסד כי מדברי המערער עצמו עולה כי ניתן היה להשתמש ברכב, לאחר תיקונו, וכי עלות התיקונים איננה רלבנטית. עוד טענה, כי לא הוכח עניין ההצתה, וכי עצם הפקדת רשיונות הרכב או אי חידוש הביטוח לא הופכים את הרכב לבלתי שמיש, שאם לא תאמר כן אז יוכל כל תובע גמלה להפקיד את רשיון הרכב או לבטל את הביטוח כדי להיות זכאי לגמלה. באשר למכירת הרכב כגרוטאה טענה ב"כ המוסד כי המערער יכול היה לעשות אותו דבר גם במהלך ההליך בפני בית הדין האזורי. העובדה שהמכירה נעשתה לאחר מתן פסק הדין אינה מעידה על היעדר שימוש ברכב בתקופה הרלבנטית לתביעה.

המערער ביקש להוסיף דברים בעצמו, וטען כי הפסיק להשתמש ברכב עוד בשנת 2003, וכי הפקיד את רשיון הרכב בשנת 2004. עוד טען כי לא תיקן את הרכב משום שחלקי החילוף היו יקרים יותר מעלות הרכב עצמו.

בתום ישיבת קדם הערעור הסכימו הצדדים כי טיעוני ב"כ המוסד לפרוטוקול ייחשבו לסיכומים בכתב מטעמה, כי המערער יגיש סיכומיו בכתב, וכי לאחר מכן יינתן פסק הדין על ידי המותב על סמך הסיכומים וכל חומר התיק.  

8.     המערער חזר בסיכומיו, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור.

דיון והכרעה